אני נוהג לבד, הביתה מהעבודה
ואני תמיד חושב עליה
ובכן מאוחר בלילה אני מתקשר אליה
אבל אני אף פעם לא אומר מילה
ואני יכול לראות אותה לוחצת את הטלפון בין הסנטר והכתף
ואני כמעט יכול להריח את נשימתה חלשה עם ריח מתוק של ריקבון
היא מגישה לו פירה
והיא מגישה לו סטייק מפולפל, עם תירס
מושך את השמלה מעל ראשה
נותן לזה ליפול על הרצפה
והאם היא לוחשת לו פעם באוזן את כל הפירות האהובים עליה
וכל המקומות הכי אקזוטיים שהם מעובדים
ואני רוצה לקחת אותה לשם, במקום הרכבת הזו
ואם הייתי עובד מדינה, היה לי מקום במושבות
היינו משחקים קרוקט מאחורי קירות מסוידים בלבן ושותים את התה שלנו בארבע
במרחק התערבות מהשגרירות
אוויר הצהריים מתעבה עם החום
ונסחף לעבר שורת העצים
במקום שבו כושים מצמצמים את עיניהם, הם שוקעים בסייסטה
ואנחנו נרקבים כמו פרי מתחת לגג מחליד
אנו חולמים את החלומות שלנו ושרים את שירי האהבה והפוריות שלנו
על החיים והאהבה
על החיים והאהבה
של חיים ואהבה -קאפר ואן בטהובן