13 בדצמבר של שנת שמונים בשלוש עשרים וארבע לפנות בוקר
נולד תינוק לבן עם עיניים כחולות, שיער חום
האמא בגאווה רבה אחרי כל כך הרבה זמן
סוף סוף מחייך מהתרגשות
היא בכתה בחוסר מנוחה, האחות שואלת, מה הסיבה
כי האב רק שישה חודשים
מההריון הזה נטש אותם
הוא לא השאיר סיבה או עקבות
בוקר אחד הוא עזב ולא חזר
והאמא לא שוכחת את היום הזה
שהאיש כפוי טובה הכשיל אותה
הילד בן השמונה חודשים דומה לאביו וכבר אומר אמא
נוצרים קונפליקטים
והרווחה לא מספיקה ואף אחד לא רוצה לעזור
חשוב רק להבין שהבן שלה צריך לאכול
ושכר הדירה נמצא בפיגור של חודשיים
הכסף שנכנס לא מכסה כלום
החלטות שאמא קיבלה
הזנות הובילה אותה להתקדמות
והילד הזה מעולם לא הבין
מה שאמא שלו עשתה בשבילו, לא יותר מזה
מילים רעות סימנים להדיח את הכס
שנים חולפות, והילד היפה של אמא, אמא
חי כמו מלך
דבר לא נשלל ממנו. כן, הוא התפנק בהכל
מתנשא ויהיר, הצעיר הפך וחושב שהוא הטוב ביותר
בזיעה של אמו, יש לו מכונית חדשה
ולובש רק ארמני
רק חבר ילדות אחד
והרבה אויבים בשל אישיותו
כשתגדל
אני רוצה שתהיה עורך דין, או איש צבא גדול
אל תשכח שאין לך אבא
והחברה שתבחר חייבת לאהוב אותך
אני אמא שלך, אביך והחבר שלך
היו המילים של אותה אמא
זהו סיפורה של אמא שאינה יודעת שובע
מי שגידלה את בנה עשתה טעות
היא לא הקשיבה לעצות, הלכה אחרי רגשותיה
ולמרות שהיא מכרה את גופתה, היא נלחמה עבור בנה
אהבתה של אמא היא אינסופית
הפרי ברחם הוא מתנה מאלוהים
לפעמים אנחנו עושים טעויות
ולאשה המסכנה הזאת לא הייתה ברירה אחרת
16 בדצמבר של שנת 2003
הוא כבר לא ילד, הוא בן עשרים ושלוש
האם בוכה, בנה השתנה
יש לו חברים רעים וגם משתמש בסמים
היא נתנה לו עצות, אבל הוא מעולם לא הקשיב לאמו
יום אחד פקידים דפקו בדלת
מחפש רוצח התואם את התיאור שלו
האם לא האמינה ובכיה אמרה: הבן שלי לא הרג אף אחד
והאם הבוכה בצער צעקה בדמעות: רחם עלי ה'
לא היה אכפת לה מהראיות
בנה היה תמים בליבה
בזמן שהבן סבל בכלא
אמו סבלה יותר ומתה
הבן משקף כעת כמה טובה הייתה אמו וכיצד הוא מעולם לא העריך אותה
הוא מאשים את עצמו לחלוטין ולזכור איך היא הייתה זה עונש מאלוהים