השיר 'עוגן' מאת נובו אמור, שם הבמה של הזמר והיוצר הוולשי עלי לייסי, הוא רצועה יפהפייה מרתיעה שמתעמקת בנושאים של אהבה, אובדן וחיפוש אחר חיבור. המילים עשירות בדימויים ימיים, המשמשים לעתים קרובות כדי לייצג את מסע החיים ואת הרגשות שעולים וזורמים בתוכם. סגנונו המוזיקלי של נובו אמור מאופיין במנגינות אינדי-פולק ערכיות, המשלימות את האופי המופנם של מילותיו.
שורות הפתיחה של 'עוגן' מפגישות את המאזין מיד לתחושת אובדן וחוסר התמצאות, כשהנשימה נלקחת מפיו של הזמר, המסמלת רגע של הלם או שברון לב. התנועה המעגלית המתוארת ('הלכתי במעגלים במקום אחר') מרמזת על מצב של בלבול וחוסר מטרה שלרוב מתלווה לסיום מערכת יחסים. ההתייחסות לאדם האחר שמחפש מישהו אחר מעידה על עזיבה, ומשאירה את הזמר להתמודד עם התוצאות. הדימויים של הספינה הנכנסת וים הדמעות יוצר תמונה חיה של סערת רגשות ותחושות מכריעות שיכולות להציף כאשר האהבה אובדת.
הפזמון 'עוגן עד אלי אהובה' הוא תחינה ליציבות וחיבור. עוגן הוא סמל לקרקע ובטיחות בתוך אי הוודאות של הים, המייצג בשיר הזה את הטבע הסוער של החיים ומערכות היחסים. החזרה על קו זה מדגישה את הכמיהה העמוקה לאהבה איתנה ובטוחה. שורות הסיום של השיר, בתחינתן הפשוטה החוזרת ונשנית, מהדהדות את המאזין כזעקה אוניברסלית לחברות ולנוכחות עוגנת של אדם אהוב בים הסוער של החיים.