כועס מדי

'Angry Too' של לולה בלאן הוא המנון עוצמתי שמתעמק בנושא הכעס המודחק והמאבק לשמור על קור רוח מול פרובוקציה. המילים מציעות נרטיב של מישהו שניסה לקבור את 'הדחפים הלא ראויים' שלו ולהישאר רגועים, אבל מוצא את הכעס הזה מחדש, ומשווה אותו לצמח ש'מתכונן לפרוח'. מטאפורה זו מצביעה על כך שהכעס הוא טבעי ואולי אפילו הכרחי, שכן הוא חלק מהמערכת האקולוגית הרגשית של האדם שלא ניתן להדחיק לצמיתות.

הפזמון של השיר הוא ביטוי גולמי של תסכול כלפי 'זונות זונות', ביטוי המצביע על כך שהאמן מתמודד עם אנשים שלא מודעים לפריבילגיה שלהם ולהשפעה של מעשיהם על אחרים. החזרה על 'עוד ועוד' מדגישה את האופי הבלתי פוסק של המפגשים הללו. השימוש של בלאן בדימויים חיים, כמו 'דם רותח' ו'לראות אדום', מעביר את עוצמת הרגש שהיא חווה. השיר נוגע גם בציפייה החברתית מנשים להישאר רגועות ולא להפגין כעס, כפי שמעידות השורות 'תרגיעי ילדה, למה את כל כך כועסת?' זה משקף פרשנות רחבה יותר על נורמות מגדר ושלילת רגשותיהן של נשים.

בסופו של דבר, 'גם כועס' הוא שחרור קתרזי שמאשר את זכותו של המאזין לחוש כעס. זה מאתגר את התפיסה שעלינו לשלוט תמיד ברגשות שלנו, במיוחד כאשר אנו מתמודדים עם חוסר צדק או חוסר כבוד. השיר מהדהד עם כל מי שחש נדחק לשוליים או מושתק ומשמש תזכורת לכך שכעס, כאשר הוא מתועל כראוי, יכול להוות כוח לשינוי וטענה עצמית.