'ארט דקו' של לאנה דל ריי הוא שיר המצייר תמונה של דמות זוהרת אך מבודדת בסצנת חיי הלילה. המילים מתארות מישהי שנמצאת במרכז תשומת הלב ('מלכת המועדון בסצנת הדאון טאון'), ובכל זאת יש תחושה של ניתוק וכמיהה למשהו נוסף. השורה החוזרת 'מסיבה קטנה אף פעם לא הזיקה לאף אחד' מציעה הצדקה לאורח החיים של הדמות, אבל השאלה 'למה?' שאחרי 'אתה רוצה עוד' מעיד על חוסר שביעות רצון מסצנה השטחית.
המונח 'ארט דקו', סגנון ייחודי של אמנות חזותית ואדריכלות משנות ה-20 וה-30, משמש באופן מטפורי כדי לתאר את המראה וההתנהגות של הדמות. 'זוהר כמו מתכת אקדח, קר ולא בטוח' מעורר את האסתטיקה המהודרת והמתכתית של עיצוב הארט דקו, תוך שהוא מרמז על קור וריחוק מסוימים בדמותו של האדם. הצירוף של 'מותק, אתה כל כך גטו' עם 'ארט דקו' מרמז על ניגוד בין אלגנטיות ברמה גבוהה ונתפסת ברמת הרחוב, ומדגישה את המורכבות של זהותו של הפרט.
לאנה דל ריי ידועה בסגנון המוזיקלי הקולנועי והנוסטלגי שלה, ולעתים קרובות בוחנת נושאים של זוהר, מלנכוליה ואמריקנה. 'ארט דקו' משתלב ביצירה שלה כשהוא חוקר את הבדידות שיכולה ללוות חיים שחיים באור הזרקורים. ההפקה השופעת של השיר וההגשה הקולית החלומית של דל ריי יוצרים אווירה קסומה ורודפת כאחד, המשקפת את הדואליות של קיומה של הדמות באור הזרקורים ואת החיפוש הפנימי שלה אחר משהו משמעותי יותר מהריגושים החולפים של סצנת המסיבות.