'דובדבן' של לאנה דל ריי הוא חקירה נוקבת של מורכבות האהבה, המעמידה את המתיקות שלה עם פוטנציאל הרס. דל ריי, הידועה בסגנונה הקולנועי ובנושאים המלנכוליים שלה, מתעמקת לעתים קרובות בצד האפל של הרומנטיקה, ו'שרי' אינו יוצא מן הכלל. מילות השיר מציירות תמונה של אהבה כה עזה שהיא גובלת במסוכן, מעוררת תחושת פגיעות וכאוס שמגיעה עם קשרים רגשיים עמוקים.
המשפט החוזר על עצמו 'אני מתפרק כשאני איתך' לוכד את המהות של אובדן עצמו לגמרי באדם אחר. המטאפורה של 'דובדבנים ויין, רוזמרין וטימין' מרמזת על חוויה עשירה וחושית שהיא גם משכרת וגם מכריעה. אלמנטים אלה, הקשורים באופן מסורתי למתיקות והנאה, עומדים בניגוד לרעיון של 'הורסים', מה שמעיד על כך שהקשר מביא אקסטזה והרס כאחד. השימוש של דל ריי בקריאות דתיות כמו 'אפשר לקבל הללויה מזוינת?' מוסיפה שכבה של חילול הקודש, מרמזת על הטבע החוטא והאסור של האהבה שהיא מתארת.
אוהב מילים עמנואל
הדימויים של השיר של גן ורדים שהועלה באש וחופים שחורים שנהרסו ממחיש עוד יותר את כוחה ההרסני של אהבה זו. 'סצינות הצלולואיד הקרועות בתפרים' מרמזות על רומנטיקה מושלמת, דמוית סרט, שנפגעה, ומשקפת את ההתפכחות שעלולה לבוא עם מערכות יחסים בחיים האמיתיים. ההגשה המרגשת של דל ריי והגולמיות של מילות השיר, המשולבות במילים, משדרות תחושה של דחיפות ותשוקה. 'דובדבן' הוא עדות לדואליות האהבה, שבה עצם הדבר שמביא שמחה יכול להביא גם כאב, ודל ריי לוכדת בצורה מופתית את הדיכוטומיה הזו במוזיקה שלה.