השיר 'קפה' של מיגל הוא חקירה חיה של מערכת יחסים מלאת תשוקה ואינטימית, מצוירת במטאפורות עשירות ודימויים מעוררים. המילים מתארות אהבה עזה ורכה כאחד, לוכדת רגעים של חיבור שנעים בין התלוצצות שובבות לאינטימיות עמוקה ומלאת נשמה. הנושא החוזר של 'קפה בבוקר' מסמל את הנוחות והחום של התעוררות ליד אדם אהוב, תענוג פשוט אך עמוק שמכיל בתוכו את מהות הקשר ביניהם.
הנרטיב של השיר נשזר דרך שלבים שונים של מערכת היחסים, מ'משחקי מילים' ו'משחקי נשק' ועד 'שיחת כריות' ו'חלומות מתוקים'. מעברים אלו מדגישים את האופי הדינמי של הקשר ביניהם, שבו רגעים של התרגשות ומתח זורמים בצורה חלקה לתקופות של רוגע וחיבה. האזכור של 'אמנות רחוב וסרקזם', 'הומור גס ואופנה עילית' ו'סמים, סקס ופולארואידים' מצייר תמונה של מערכת יחסים עצבנית ואישית עמוקה, מלאה בחוויות משותפות ובדיחות פרטיות.
השימוש של מיגל במטאפורות כמו 'נשמות ישנות מוצאות דת חדשה' ו'שחייה בחטא הזה, הטבילה' מוסיף רובד של עומק רוחני לשיר, מה שמרמז שאהבתם היא סוג של ישועה והתחדשות. הדימויים של 'שמיים בצבע אפרסק' ו'שני מלאכים אבודים' מדגישים עוד יותר את האופי האתרי והטרנספורמטיבי של הקשר ביניהם. בסופו של דבר, 'קפה' הוא חגיגה של אהבה על כל צורותיה, מהיומיומי ועד לנשגב, הלוכדת את היופי של רגעים משותפים ואת הנוחות שבאמת נראה ומובן על ידי אדם אחר.