השיר 'בידור' של מילי מתעמק בנושאים של מאבק, חוסן והתרסה על רקע כאב ומצוקה. המילים מציירות תמונה חיה של עולם שבו הסבל נמצא בכל מקום, אך הגיבורים מסרבים להיות סתם צופים או קורבנות. שורות הפתיחה, 'פרי מושחר / מיץ ורמיליון / מקלקל את הסוף', מרמזות על תחושה של ריקבון והרס, שנותנות את הטון לנרטיב המונע על ידי צימאון למשהו משמעותי יותר מסתם הישרדות.
הפזמון של השיר, עם השורות החוזרות ונשנות שלו 'Only pain / My pains don't exist to entertain', מדגיש את הדחייה של הרעיון שסבל הוא מחזה שאחרים יכולים לצרוך אותו. הסנטימנט הזה מודגש עוד יותר בשורות 'ספר איתי, אחד שתיים שלוש / כמה ליטר אתה יכול לדמם?' המאתגרים את המאזין לשקול את המחיר האמיתי, האנושי, של כאב וקונפליקט. הדימויים של חיפוש לאורך הפסים אחר שביל לגן עדן מרמזים על חיפוש אחר גאולה או בריחה, אך השמים עצמם מתוארים כ'מחכים לתנועה', מה שמצביע על כך שפעולה ושינוי נחוצים כדי להשיג כל צורה של ישועה.
השיר משלב גם אלמנטים של משחק ופנטזיה, כפי שניתן לראות בהתייחסויות להטלת קוביות ולבדיקות שפיות. המטאפורות הללו מכוונות להדגיש את חוסר הניבוי וההימור הגבוה במסעם של הגיבורים. הקביעה החוזרת ונשנית, 'אני אנצח במשחק החד-צדדי שלך', מדברת על נחישות להתגבר על סיכויים בלתי עבירים. שורות הסיום, 'אנחנו מסרבים להיות / בידור', מגבשות את המסר המרכזי של השיר של חוסן והתרסה. הגיבורים אינם קורבנות פסיביים אלא משתתפים פעילים בסיפורים שלהם, ומסרבים להצטמצם לבידור גרידא עבור אחרים.