בשיר 'Poor Unfortunate Souls', בביצועה של מליסה מקארתי בתור אורסולה ב'בת הים הקטנה', אנו מתוודעים למכשפת הים הערמומית והמניפולטיבית, אורסולה. המילים חושפות את עברה כדמות 'מגעילה', אבל היא טוענת שעשתה רפורמה, תוך שהיא משתמשת בכשרונותיה הקסומים כדי לעזור לנזקקים. עם זאת, לסיוע שלה יש מחיר יקר, ולעתים קרובות מנצלים את הייאוש של לקוחותיה. השיר הוא כיתת אמן במניפולציה, כאשר אורסולה טורפת את הפגיעות של 'נשמות אומללות' המבקשות את עזרתה כדי להגשים את רצונותיהן העמוקים ביותר, בין אם זה יופי, אהבה או אושר.
השכונה אתה משיג לי מילים כל כך גבוהות
דמותה של אורסולה היא מטפורה לסכנות שבעשיית עסקאות עם מי שיש להם מניעים נסתרים. היא מציגה את עצמה כדמות מיטיבה, אבל כוונותיה האמיתיות רחוקות מלהיות אלטרואיסטיות. המילים מדגישות את אופי העסקאות של ה'עזרה' שלה, שבה העלות היא לעתים קרובות יותר ממה שהנפשות הנואשות יכולות להרשות לעצמן. זה בולט כשהיא מזכירה שחלקם לא יכלו לשלם את המחיר ונאלצו לסבול מהתוצאות. השיר משמש כסיפור אזהרה על הסכנות של תיקונים מהירים ועל החשיבות של הבנת המחיר האמיתי של רצונותיו.
האינטראקציה בין אורסולה לאריאל מדגישה עוד יותר את נושא הבחירות הקשות ואת ההשלכות הנלוות אליהן. אריאל נקרעת בין כמיהתה להיות אנושית לבין מימוש המחיר הכבד שעליה לשלם - קולה. טקטיקת השכנוע של אורסולה והדחיפות שהיא יוצרת ('אני אישה מאוד עסוקה ואין לי כל היום') דוחפים את אריאל לקראת קבלת החלטה נמהרת. השיר מכיל בתוכו את מהות הפיתוי, את הפיתוי של פתרונות קלים לכאורה, ואת החרטה הבלתי נמנעת שלאחר מכן כשלא מצליחים לשקול את ההשלכות המלאות של הבחירות שלהם.