השיר 'Roslyn' של בון איבר בהשתתפות סנט וינסנט הוא רצועה יפהפייה מרתקת שמתעמקת בנושאים של אימה קיומית ובלתי נמנע של שינוי. המילים מציירות תמונה של אדם המתמודד עם הפחד מהלא נודע וחוסר התוחלת שבניסיון להתגונן מאי הוודאות של החיים. שורות הפתיחה, 'קום עם הצריח שלך / אנחנו לא פשוט מפוחדים?' מציע עמדה מתגוננת נגד העולם, המשווה את האדם לצריח טירה בכוננות גבוהה. השימוש ב'פצלי עץ' כדי 'מסנן את הדאגה' מדגיש עוד יותר את הניסיון להסתיר את הפחדים מאחורי חזית.
טובע במילים של אלכוהול
הפזמון, 'אל תתנו לזה להטעות אתכם / אל תתנו לזה להטעות אתכם', משמשת תזכורת לא להיות שולל במראה החיצוני או להיכנע למשקל החרדות. הדימויים של הריקוד, הים והתחתית מרמזים על הגאות והשפל הטבעיים של החיים ועל הכוחות שאינם בשליטתנו. השיר מעביר תחושת כניעה לכוחות הללו, כפי שניתן לראות בשורות 'כנפיים לא יעזרו לך / כנפיים לא היו עוזרות לך למטה'. זה מצביע על כך שאפילו היכולת לעוף או לברוח לא תשנה את המציאות הבסיסית של אתגרי החיים.
החלק האחרון של השיר נוגע בנושא התמותה בשאלה 'מתי זה פשוט הפך לבית בן תמותה?' זה משקף רגע של הבנה שהחיים חולפים ושכולנו כבולים לאותו גורל. החזרה על 'לא' במילים מדגישה סירוב עיקש להפיל את ההכרות הללו, מה שמרמז על חוסן מול אמיתות החיים הקשות. בסך הכל, 'רוזלין' הוא יצירה מהורהרת שמזמינה את המאזינים להרהר על הפגיעויות של עצמם ועל היופי שניתן למצוא בהתחבקותם.