'מכירת הדרמה' של לייב היא ביקורת חריפה וקריאה להרהור על מסחור הרוחניות בדתות מאורגנות והחיפוש האישי אחר אמת וגאולה. בשילוב של זעם והתרסה, השיר מגולל את השכבות המורכבות של האופן שבו האמונה והדוקטרינה עוברות מניפולציות, תוך התעמקות במושגים עמוקים של מודעות עצמית והתנגדות רוחנית.
השיר נפתח במילים 'ולאהוב, אלוהים / ולפחד, להבה', ומבסס מיד ניגוד בין אהבה אלוהית לפחד משיפוט נצחי, נושא שחוזר על עצמו בנצרות. הדואליות הזו היא עמוד השדרה של הביקורת של השיר על האופן שבו הדת 'נמכרת' להמונים - כמשהו שצריך לאהוב אבל גם לפחד ממנו. הפחד מהגיהנום וההבטחה לאהבה אלוהית משווקים כמוצרים חיוניים לישועה.
הפסוקים 'ולצדק או לא נכון / וענוה או חזק / זה ידוע, פשוט תצעק את זה מהקיר' פונים לאוניברסליות של אמיתות רוחניות שמתעלות על דוקטרינות ספציפיות, מה שמרמז על כך שאמיתות כאלה הן טבועות וידעות, רק צריך להכריז. ההתייחסות ל'החומה' מעוררת דימויים של חומת הבכי, שבה חסידי דתות אברהמיות שונות מחפשים קשר אלוהי, המסמל גם זעקת אמת וגם שחרור.
המקהלה, 'היי, עכשיו לא נאנס / היי, עכשיו לא נצטלק ככה', היא הצהרה עוצמתית של אוטונומיה והתנגדות. היא מציעה שאלו המחפשים הארה אמיתית והבנה רוחנית מסרבים להיכפה או לעצב אותם על ידי הפחד והמניפולציה שלעתים מתלווים לתרגול דתי ממסדי.
על ידי הצהרה 'זו השמש שבוערת / זה הגלגל שמסתובב', השיר יוצר קשר בין אש הגיהינום הנוצרית לבין מחזור הסמסרה בהינדואיזם, שניהם נתפסים ככוחות בלתי פוסקים המשפיעים על מסע הנשמה. קווים אלו משקפים את הבלתי נמנע של מחזור החיים והמוות ואת המאבק המתמיד לשחרור ממחזוריות רוחנית כואבת אלו.
ב'ולמשיח, צלב / ולי, כיסא / אשב וארוויח את הכופר / מכאן למעלה', שורות אלו מהדהדות בשילוב של אתגר והקרבה - המספר מוכן להתמודד עם גורלו ולהילחם. לגאולה, כמו ישו, אבל בתנאים שלו, יושב ומהורהר, לא מאופק.
'למכור את הדרמה' הוא יותר מביקורת; זהו המנון למי שבאמת מחפש אמת רוחנית מעבר למוסכמות ולמסחר דתי. הוא מעודד מסע אמוני אישי שהוא גם מעשה של התנגדות וגם גילוי, מהדהד עמוקות עם אלה שחשים שהרוחניות שלהם נגזלה או מעוותת על ידי כוחות חיצוניים. השיר מסתיים במסר של העצמה ושחרור, המאשש שלמרות ניסיונות אינדוקטרינציה ושליטה, הרוח האנושית ממשיכה בחיפושיה אחר אותנטיות וחופש.