'לפעמים כשאנחנו נוגעים' של דן היל הוא חקירה נוקבת של המורכבות של אהבה ואינטימיות, המודגשת על ידי פגיעות רגשית עמוקה. השיר מתחיל בכך שהמספר מתמודד עם הקושי לבטא את רגשותיו האמיתיים, מבליט פחד אנושי נפוץ מפגיעות ואת ההשלכות האפשריות של להיות כנה לחלוטין עם אדם אהוב. שורות הפתיחה, שבהן הוא מעדיף לפגוע בכנות ולא להטעות בשקר, נותנות את הטון לנושא של כנות שמחלחלת לשיר.
כשהפזמון מתפתח, 'לפעמים כשאנחנו נוגעים, הכנות יותר מדי', הוא חושף את האופי המכריע של קשר רגשי אמיתי. היל מנסח מאבק אוניברסלי שבו אינטימיות עמוקה יכולה לפעמים להרגיש אינטנסיבית מדי, ולגרום לאדם לסגת. זה מנוגד להפליא לרצונו להחזיק את אהובתו עד שכל הפחדים יירגעו, מה שמרמז על כמיהה להתגבר על חוסר הביטחון שלו ולאמץ את מערכת היחסים במלואה. הפעולה הפיזית של נגיעה הופכת אפוא למטאפורה לחשיפה רגשית ולחיבור.
השיר מתעמק גם בקונפליקטים הפנימיים ובחוסר הביטחון הנלווים לאהבה. המספר מתאר את עצמו כ'לוחם פרס מהוסס', המעיד על קרבותיו הפנימיים ועל האומץ הנדרש כדי להישאר במעגל הרגשי של מערכת יחסים. המילים נעות בין רגעים של רצון להתנתק לבין רצון עמוק להתחבר בצורה עמוקה יותר, וממחישות את הדחיפה והמשיכה של אהבה ופחד. הדינמיקה הזו היא שגורמת ל-'Sometimes When We Touch' להדהד כל כך עמוק בקרב המאזינים, שכן היא משקפת את הריקוד המורכב של קרבה וריחוק המאפיין מערכות יחסים אינטימיות רבות.