אני מרגיש כזה צער,
אני מרגישה כזו בושה.
אני יודע שלא אגיע בזמן
לפני שכל מה שיש בחוץ נעלם.
מה אני יכול לעשות, היום הזה הסתיים.
זו רק הבטחה שהבטחתי
אמרתי שאלך במצעד שלה.
דמעות לוהטות שחשבתי שיזרמו.
עדיין בליבי הם לעולם לא יופיעו.
היום הזה נגמר, היום הזה נגמר,
אתה יודע לאן הלכתי
אני לא אחזור
היום הזה הסתיים.
ובכן, אני זוכר, הזמן והמקום
כשהם הכריזו על פניה היקרים.
מיד חשבתי שהלב שלי יתפוצץ,
ובכל זאת, כל פעם היא כמו הראשונה.
היו מחיאות כפיים כשהיא עלתה.
הלוואי שיכולתי להפריע
לא עשיתי שום סימן, לא עשיתי שום צליל
אני יודע שאני חייב להישאר מתחת לאדמה.
היום הזה נגמר, היום הזה נגמר.
אתה יודע לאן הלכתי
אני לא אחזור,
היום הזה הסתיים.
זו הסיבה שהיא הולכת, או כך אומרים.
היא תמיד ידעה בדיוק מה שאני צריך
עכשיו אם היא תרצה, פשוט תסתכלי בדרכי
פעם אחת לפני שהם ממשיכים.
היא מפזרת פרחים בעפר
זה הזמן שבו ריגוש הופך לפגיעה,
אני יודע שלעולם לא אראה את פניה.
היא מתרחקת ממקום המנוחה שלי.
היום הזה נגמר, היום הזה נגמר.
אתה יודע לאן הלכתי
אני לא אחזור,
היום הזה הסתיים.