השיר 'True Blue' שטרם שוחרר של בילי אייליש הוא חקירה נוקבת של עצב מתמשך והמאבק להתקדם ממערכת יחסים קודמת. המילים מציירות תמונה של מישהו שמנסה לשכנע את עצמו שהוא מעל מאהב לשעבר, אבל האמת הרגשית רחוקה מכך. השורה החוזרת 'ניסיתי לחיות בשחור ולבן, אבל אני כל כך כחולה' משתמשת בצבע כמטאפורה למצבו הרגשי של הזמר, מה שמרמז שלמרות הניסיונות לראות את העולם בצורה פשוטה ומנותקת יותר, העצב ( כחול) הוא מהמם.
הדימויים בשיר מעוררים, עם אזכורים להליכה סהרורית לרחוב המאהב לשעבר וספירת דמעות במקום כבשים, מה שמעיד על תחושה עמוקה של אובדן ונדודי שינה. האגם הקפוא והחושך שירד על המקומות שפעם היו בעלי משמעות עבור בני הזוג מדגישים את הקור והריקנות שמגדירים כעת את הזיכרונות הללו. הצירוף של העבר ('דרכים ישנות') עם ההווה ('עכשיו החשכנו') מבליט את הניגוד בין מה שהיה למה שיש, ומדגיש את כאב השינוי ואת הקושי להרפות.
בילי אייליש ידועה במוזיקה המופנמת וטעונה רגשית שלה, ו-True Blue אינו יוצא מן הכלל. הכנות הגולמית של השיר על הקושי להתגבר על שברון לב מהדהדת למאזינים שחוו רגשות דומים. ההגשה הווקאלית העדינה של אייליש וההפקה המינימליסטית מעצימות את הטון האינטימי והמלנכולי של השיר, מה שהופך את 'True Blue' לעדות נוגעת ללב לטבעה המתמשך של האהבה ולצלקות שהיא יכולה להשאיר אחריה.