השיר 'משאלות' של אורבן זקפה מתעמק בסערה הרגשית של געגוע ובדידות. המילים מציירות תמונה חיה של אדם שחוזר הביתה אחרי יום מייגע, רק כדי להיתקל בתחושה מטרידה של חוסר היכרות ובלבול. תחושת חוסר התמצאות זו מורכבת מתחושת תסכול מתמשכת והשאלה האם הדברים באמת בסדר כפי שהם. נדמה שחלוף הזמן, המסומן במעבר בין ימים לשבועות, אינו מביא הקלה, שכן הגיבור מוצא את עצמו בוהה בשמיים, אבודים במחשבה וחסרי כל כיוון ברור.
השיר לוכד את תמצית התוכחה עצמית ואת המאבק הפנימי בהתמודדות עם רצונות לא ממומשים. הלעג העצמי של הגיבור והתחושה של הפיכתו לחסרת משמעות ללא נוכחות של אדם אהוב מדגישים את עומק הכאב הרגשי שלהם. למרות הכמיהה העזה לאדם הזה, יש תחושה של חוסר תקווה, שכן הגיבור מבין שהם כבר לא יכולים להחזיק בציפיות. הקונפליקט הרגשי הזה מועצם עוד יותר בשל אינספור הרגשות שמציפים אותם, ומשאירים אותם לא בטוחים מה לעשות הלאה.
הנושא החוזר של הכמיהה ניכר כאשר הגיבור מביע שוב ושוב את געגועיהם לאהוב הנעדר. אפילו כשהם עוצמים את עיניהם, הם לא יכולים להימלט מהמחשבות של האדם הזה, תוהים אם הרגשות הדדיים. השיר מעביר בצורה נוקבת את חוסר התוחלת של משאלותיהם, שכן הגיבור מכיר בכך שרצונם לאהוב את האדם הזה חסר תועלת כמו שאר החלומות שלא התגשמו. תחושת חוסר התקווה הזו והטבע החוזר של הכמיהה שלהם יוצרים נרטיב רב עוצמה של מאבק רגשי ומצב אנושי של כמיהה למשהו שנמצא מחוץ להישג יד.